החלטה בתיק ת"א 35947-06-12

לפניי  בקשה להטלת עיקולים זמניים על זכויות במקרקעין של המשיבה.

אני סבור כי הדין עם טענות המשיבה בתגובתה לבקשה.

אציין, בתמציתיות, כי המבקשת לא הרימה את הנטל להוכיח לכאורה הפרה של החוזה.

מן המפורסמות שתהליכים בירוקרטים בענייני מקרקעין ותכנון ובנייה עשויים לארוך זמן, ואין לפניי ראייה לכאורה שבנסיבות ענייננו משך הטיפול של המינהל היה ארוך מן המקובל, ומכל מקום, בשים לב לכך שאין מדובר בתביעה נגד המינהל אלא בתביעה נגד המשיבה - אין לפניי ראיה לכאורה שהתרשלות של המשיבה גרמה להימשכות יתרה של ההליך מול המינהל.

מקובלת עליי טענת המשיבה כי לפי החוזה [סעיף 5.1] המחויבות לשקוד על קידום ההליך הייתה של שני הצדדים.  אפילו אקבל את טענת המבקשת כי התבקשה על ידי המשיבה שלא לפנות ישירות למינהל, אין לפניי ראיה לכאורה שהמבקשת ביצעה פעולות זירוז יעילות באמצעות המשיבה כלפי המינהל.  מן המסמכים שצורפו לטיעוני הצדדים ותצהיריהם עולה העדרה של פעילות אינטנסיבית מטעם צד כלשהו בפניות ובתזכורות למינהל לתקופה הראשונה, ועליה באינטנסיביות בתקופה המאוחרת עובר לקבלת המשוב החיובי מן המינהל.

אין בהסכם קביעה קונקרטית של חובות השתדלות ספציפיות מצד המשיבה שלא בוצעו על ידיה, ולפיכך אין לפניי ראיות לכאורה להפרתן של חובות השתדלות ספציפיות כאמור.

לא השתכנעתי כי ביסוד התקשרותה של המבקשת בעסקת נדל"ן בסדר גודל של מיליונים עמדה התבטאות בעל פה שניתן לפרשה כך או כך, מצד נציג של המשיבה בדבר משך הזמן הצפוי להסדרת אישורו של המינהל לעסקה.  המבקשת "אמורה לדעת טוב יותר" מאשר להתיימר להסתמך בעסקה כזאת על התבטאות כזאת, שלא השתכנעתי שאכן פרשנותה הנכונה היא כפי שטוענת המבקשת, ומכל מקום ברור שבעל ההתבטאות אינו מוסמך להתחייב בשם המינהל על משכי זמן כאלה או אחרים.

לעניין טענת המבקשת להפרה צפויה, הנטל הוא על המבקשת לסתור את ההנחה המכונה "חזקת דמעיקרא",  כלומר ההנחה כי אין שינוי בתנאים הבסיסיים של העסקה הנדונה, ולפיכך יש לצפות ששווי הבטוחה יספיק לכיסוי השבת חלק התמורה שכבר שולם.

לו חפצה המבקשת לבסס טענה כי בערכי היום מימוש הבטוחה יניב ערכים פחותים בהרבה מן הערכים שאפיינו את העסקה, עד כדי כך שמלוא התמורה, בניכוי מס, לא יספיק לכסות אפילו השבה של שליש מן המחיר - היה עליה לבסס זאת בחוות דעת מומחים מתאימות, כגון שמאות וחוות דעת מיסוית.

המבקשת אינה יכולה להתיימר להרים נטל זה באמצעות מה שלא הצליחה להוציא מן המצהיר מטעם המשיבה בחקירה הנגדית.

באותו הקשר, לו חפצה המבקשת להוכיח מצב כלכלי נחות של המשיבה, הייתה יכולה להמציא התייחסויות של גורמים כלכליים שעיסוקם בכך, ולו נצרכה לשם כך לנתונים כלכליים שבידי המשיבה, כגון דו"חות כספיים שלה - הייתה יכולה לבקש לקבל לידיה נתונים כאלה.

גם כאן, אין המבקשת מרימה את הנטל הרובץ עליה באמצעות מה שלא ידע להשיב המצהיר מטעם המשיבה.

לאור המקובץ, אני סבור כי המבקשת לא הרימה את הנטל להצדיק את בקשתה לעיקולים זמניים על נכסי מקרקעין נוספים של המשיבה.

לפיכך הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסך 10,000 ש"ח .

בהתאם להוראת תקנה 512(ג) בתקנות סדר הדין האזרחי - איני מוסיף מע"מ על הסכום האמור.

עוד לפניי בקשת הנתבעת לחייב את התובעת בערובה להוצאות.

צודקת הנתבעת בטענתה כי לפי החוק והפסיקה, הכלל במקרה של הגשת תביעה על ידי חברה הוא חיובה בערובה להוצאות.

התובעת לא הרימה את הנטל הרובץ עליה לשכנע כי בנסיבות העניין אין הצדקה לכך, לרבות בשים לב להודאת התובעת כי מדובר בחברה בעלת בסיס ונפח פעילות צרים כדי היקפה של העסקה הנדונה בלבד.